מארי קירי. השם הזה, כמו צליל של גלים מתנפצים על חוף סלעי, נושא עמו עוצמה, חוצה גבולות, משנה תודעה. אישה אחת, עם עיניים חומות בורקות ולב אמיץ, שהתעקשה לשבור את מחסומי העולם, ולגלות את סודות היקום.

מארי, נולדה ב-1867 בפולין כשהיא נושאת עימה את רוח האומץ, היצירתיות והחשיבה החופשית של עמה. החיים לא היו קלים בפולין הכבושה. עוני ושלילה מילאו את ימיה. אך מארי לא התנתקה. היא התמלאה בחלומות, בתשוקה להגיע לפסגות המדע, ולהוכיח לעולם שהיא שווה לגברים, שגם לנשים יש כוח לשנות את ההיסטוריה.

פריז: השכלה בדם והאהבה למדע

בגיל 24, מארי עזבה את מולדתה ועלתה על אניה לפריז. שם, היא נלחמה במעמדות, בזלזול ובדעות קדומות. אך בינתיים היא לא התפשרה על הלימודים. היא חיה בעוני, אך היא למדה. למדה בלי להפסיק. כי ידע היה החלום היחיד שהוא לא יכול לא להתגשם בגלל מחסומים של אנשים אחרים.

ואז, היא פגשה אותו. פייר קירי, איש מדע כמוה, עם עיניים מלאות בגילוי ולב שרוף מתשוקה. הם התאהבו, התחתנו וחילקו את חייהם בין מחקר לשעות ארוכות במעבדה.

יחד, הם גילו את סודות הרדיואקטיביות. הכימיה נהפכה לריקוד קוסמי, היקום נפתח להם, ומארי הייתה כמו אלת המדע, מנהיגה קבוצת חקר נלהבת. היא טבעה את המונח "רדיואקטיביות", ונתנה שם לשני יסודות חדשים: פולוניום (לכבוד מולדתה) ורדיום.

שני פרסי נובל ותשוקה בלתי נגמרת

עולם המדע היה מוכה בהלם. אישה הובילה תגלית כה מהפכנית. מארי קירי זכתה בפרס נובל בפיזיקה (יחד עם פייר ואנרי בקרל), ואחר כך בפרס נובל בכימיה, והפכה לאשה הראשונה שהשיגה את ההישג הזה.

אך היא לא עצרה. מארי קירי התעקשה להמשיך לחקור, לגלות, לפרוץ גבולות. היא פיתחה שיטות לבידוד איזוטופים רדיואקטיביים, הקימה את מכון הרדיום בפריז, ותמכה בשימוש ברדיואקטיביות לטיפול בסרטן. היא הייתה רוח רדיואקטיבית, שמשנה את העולם שלא עוצר לרגע.

אומץ ורדיואקטיביות: המחיר של הגילוי

חייה לא היו קלים. מארי נאלצה להתמודד עם סקסיזם, עם זלזול בנשים במדע, עם התנגדות להיות אישה שמוכיחה שגם היא יכולה להגיע לפסגות. אבל היא עמדה בפנים. היא לא התפשרה על האהבה למדע, על הרצון לגלות ולהציל חיים.

ואם לא די בכל זה, מארי קירי שילמה מחיר כואב על התשוקה למדע. היא נחשפה לקרינה רדיואקטיבית לאורך שנים, מה שגרם לה למות מלוקמיה.

אבל סיפורה של מארי קירי ממשיך להשראה עבור נשים ברחבי העולם. היא הוכיחה שהן יכולות להגיע לפסגות, שהן יכולות לשנות את העולם, שהן יכולות להיות בנות אדם אמיצות ושאפתניות, עם חלומות גדולים ולב שרוף מתשוקה.

לנשים שמאמצות את מורשתה, היא שולחת את המסר הברור יותר מכול:

"תמשיכו לשנות את העולם. תמשיכו לגלות. תמשיכו להיות אמיצות, שכן היקום שייך לכן בכל לב וחלום".

מארי קירי

הרוח הרדיואקטיבית ששינתה את העולם

a boat with plants on the side of a river
a boat with plants on the side of a river

מכתב שכתבה מארי קירי לפני מותה

החושך הזה, בדידות המעבדה, הן כמעט בית יותר מחדר השינה שלי. פייר... הלוואי והיית כאן איתי. היית צוחק על הידיים שלי, מוכתמות בירוק מהרדיום, אומר לי שאני זוהרת כמו הכוכבים שאנחנו חוקרים.

אני מתגעגעת לחיוך שלך, לידיים החזקות שלך, למוח המבריק שלך שחושב לצידי. בלעדייך, המדע מרגיש קר, ריק. הזוהר של הרדיום לא מחמם את הלב כמו החיוך שלך.

אבל אני חייבת להמשיך. בשבילך, בשביל המדע, בשביל העולם. הידע הזה, הכוח הזה שגילינו יחד, הוא יותר גדול מאיתנו. הוא יכול לרפא, להאיר, לשנות את העולם.

אני מרגישה את זה, פייר, את המשיכה של הלא נודע, את הקריאה של התגליות שעוד מחכות לנו שם בחושך. אני לא אפסיק לחקור, לא אפסיק לחפש, לא אפסיק לחלום על עולם טוב יותר, עולם שאתה היית גאה בו.

המחיר כבד, אני יודעת. הגוף שלי כואב, הרופאים מזהירים, אבל אני לא אפסיק. כל עוד יש בי נשימה, כל עוד הידיים שלי יכולות להחזיק מבחנה, אני אמשיך לחקור את סודות היקום.

ואולי, יום אחד, כשסוף סוף אפגוש אותך שוב, אוכל להראות לך את כל מה שהשגתי, את כל מה שלמדתי. אוכל להגיד לך, פייר, שהמשכתי את המסע שלנו, שהגשמתי את החלום שלנו.

עד אז, אני אמשיך לזרוח, כמו הרדיום, כמו הכוכבים, כמו האהבה שלי אליך.